להיות הורים – מהרהורה של הריונית!!
שלום שלום,והנה לכן/ם כמה עובדות: אני בת 32 נשואה טרייה יחסית (עוד אין שנה) ואני בהריון שניתן לומר כבר מתקדם.זה הריון ראשון שלי. אני מסוג האנשים (כמו רבים מאיתנו) שמודע לקושי של תהליכים מסוימים אבל כשהוא חווה אותם על בשרו אין מה לעשות החפירות מתחילות...מה זאת אומרת :כולנו יודעים שלעבור תהליך הריון או להיות הורה הוא תהליך לא פשוט אבל מתי אנחנו מבינים את זה על אמת, רק שאנחנו נמצאים בנקודה...סה"כ מאוד לגיטימי עד כאן
לאור ההקדמה אתן/ם יכולות/ים להבין שאני בתקופה האחרונה חושבת הרבה על מה המשמעות בלהיות הורה.איך אני ובן זוגי נהיה הורים טובים מכל הבחינות. מיותר לציין שאני שמה היום לב הרבה יותר לפרטים קטנים שלא ראיתי בעבר, אני בודקת מקרוב התנהגויות של חברות וחברים כדי להבין להפנים ולגבש עמדה. אבל הסיפור האמיתי הוא איך הדור שלנו למעשה שונה או אולי דומה לדור של ההורים שלנו....
בעבר נהגתי לחשוב שההורים שלנו היו הורים לחוצים שלא נותנים לנו מרחב מתוך חשש אמיתי שאנו עלולים להיפגע או מתוך הצבת גבולות כאקט חינוכי, אבל אני חייבת להיות כנה ולומר שלדעתי הדור שלנו פי כמה וכמה יותר גרוע .דברים שהיו מאוד ברורים מאליהם בעבר הפכו בלתי שגרתיים בעליל כמו למשל בייביסיטר, אני פוגשת יותר ויותר זוגות שהילדים שלהם לא היו מעולם עם בייביסיטר רק אם זה סבא וסבתא או שהם פשוט מנעו מעצמם לצאת כי הם לא רוצים להשאיר את הילדים בבייביסיטר.
דוגמא נוספת היא כל הציוד וה"רכוש" שאנחנו קונים עוד בטרם ילדנו הגיע ל גיל חודשיים...ולמה הכוונה? קחו לדוגמא עגלה, כמה פעמים שמעתי בחורות אומרות: "אני לא אקנה עגלה כזו או אחרת כי היא לא בתו התקן, היא לא עשויה מחומר כזה או אחר שנחשב יותר בטיחותי" ועוד... ואני חושבת לעצמי איך ההורים שלנו הסתדרו להם לא היה 80 סוגיי עגלות שכל אחת עלתה כמו משכורת ממוצעת בשוק... וואלה הן/ם העבירו אותנו בבטחה ממקום למקום.
אני יכולה לדבר כמובן רק מניסיון אישי ומה שאני רואה בסביבתי אבל מקרה נוסף הוא טיסות לחו"ל וחופשות.כשאנחנו היינו ילדים ההורים שלי טסו המון לחו"ל והשאירו אותנו עם סבא וסבתא ולא לקחו אותנו איתם, גם כי זה מייקר וגם כי הם רצו להיות לבד וליהנות כזוג.אז נכון שלא כולנו התברכנו בהורים שיכולים לקחת את הילדים שלנו לתקופה של כמה ימים עד שבועיים אבל גם אלו שכן יכולים לא ממש עושים זאת. אנחנו בדור שלוקח את הילדים שלו לכל מקום לא משחררים ולא סומכים על אף אחד.כשאני התחתנתי שאלו אותי הבני דודים שלי אם הם מוזמנים עם הילדים.אני כמובן עניתי שכן כי אנחנו משפחה קרובה, אבל אמרתי לכולם: "לשיקולכם אם להביא את התינוקות כי אני רוצה שתיהנו ותוכלו לשתות ולרקוד". מיותר לציין שכולם הגיעו עם כל הפמליה ולכולם יש היכן להשאיר את הילדים!
לפני כמה שבועות קראתי כתבה ממש מקוממת באתר חדשותי כלשהו ונושא הכתבה היה שצריך לחוקק חוק שלא מאפשר לבתי מלון/צימרים/מלונות בוטיק ושות' להתקיים כמארחים לבני 18 ומעלה כלומר לא יהיה יותר מלונות, ספא או בתי מרגוע לזוגות בלבד.גם אלו שאין להם ילדים או אלו שילדיהם כבר בגרו או סתם זוג הורים שמחפש מעט שקט לא יכלו ליהנות מחופשה שקטה נטולת ילדים צווחים בבריכה.כל זה כמובן בטענה שזה פוגע בזכויות הילדים.אני אומרת ששווה גם להסיר את חוק האלכוהול כי זה פוגע בזכות הילדים ליהנות מאלכוהול וחגיגה...עד מתי????????
יש לי עוד הרבה דוגמאות אך הדף קצר מלהכיל...
שלא תבינו אותי לא נכון אני לא באה לבקר כאן אף אחד. אני לא שונה מחבריי ומשפחתי.ברור לי שאני אהיה באותו לחץ בדיוק.כחברה אנחנו משדרים בגלים ומתנהגים כמו עדר.אני רק אומרת אולי נעצור רגע ונחשוב שזה לא מוסיף לאף אחד מאיתנו בריאות להיות בלחץ ושאסור לנו, על אף שאנחנו הורים, לשכוח שאנחנו גם חלק מזוגיות הורה שמשדר לחץ הילד שלו יהיה לחוץ...אנחנו מעברים להם את הלחץ כבר מהתחלה במגע שלנו ובהמשך בהתנהגות שלנו כמובן
ובסופו של יום הפרה רוצה להניק יותר מאשר העגל רוצה לינוק...
מאחלת לכולנו הורות קלה ורגועה...נפגש בסופ"ש תמיכה להורים צעירים שמלמד איך לשחרר....
ר.פ.כ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה